בעקבות נתונים שהתפרסמו ב"ארץ הגולן" בנושא ניצול אנרגיות מתחדשות בגולן, התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה שנשאה את השם "רמת הגולן – ניצחון השמש על הרוח".
הכתבה משווה את היקף ההתקנות של מערכות סולאריות בגולן לתפוקה של חוות הרוח בתל עסניה. ההשוואה מתמקדת כמקובל במקומותינו בגודל המתקנים ומזכירה את התחרות המתמדת של "למי יש גדול יותר". כתושב הגולן אני מעדיף להפנות את ההשוואה למדד של "מי טוב יותר לגולן, ומי תורם יותר לאיזור ותושביו".
אולם גם במדד זה נראה שהמערכות הסולאריות טובות לאין ערוך בהשוואה לחוות הרוח. רוב ההתקנות של המערכות הסולאריות נעשו בהשקעה עצמית של תושבי הגולן, ופירושו של דבר הוא שהתמורה שתתקבל מהן תישאר בגולן ותתרום לתושביו ולהמשך פיתוחו ואכלוסו.
המדיניות האיזורית בתחום ניצול אנרגית הרוח היא הפוכה. בגולן פעילים מספר קטן של גורמים בתחום הרוח, ולמעט הפעילות שלי בנושא, כל הפעילים האחרים הינם יזמים מחוץ לגולן. לאחרונה הגדילה לעשות החברה הכלכלית של המועצה האיזורית גולן כאשר התקשרה עם חברת "עמק הבכא אנרגית רוח" לפיתוח חוות רוח גדולה בצפון הגולן. פרסומי המועצה אינם שופכים אור על אופי ההתקשרות ועל היזם, אולם סביר להניח שמדובר בבעל הון מחוץ לגולן שיבצע את ההשקעה וייהנה מפירותיה.
אומנם לבעלי הקרקע בישובים מובטחים דמי שכירות קטנים, אולם ברור שעיקר התועלות ילכו לכיסם של המשקיעים מחוץ לגולן, ואנחנו נשאר עם ההשפעה הנופית בלבד.
במדינות רבות בעולם קיימת מדיניות עידוד כלפי פיתוח חוות רוח קהילתיות (community wind). על מנת לקבל מעמד של חוות רוח קהילתית יש דרישה שאחד או יותר מחברי הקהילה המקומית יהיה מעמד פיננסי משמעותי בפרויקט שלא דרך שכירות, ארנונה ותשלומים דומים. פרויקטים כאלה זוכים להעדפה על ידי השלטונות מתוך הנחה שהם יוצרים תועלות מקומיות, מקורות תעסוקה ודימוי חיובי למקור אנרגיה זה.
מזה זמן נמצאת מדינת ישראל בתהליך הפרטה גורף. לא זה היה צריך להיות המצב בגולן.
מן הראוי היה שתושבי הגולן , אם באופן ישיר או באמצעות נציגיהם, ישאלו את השאלות הנדרשות, ויבקשו הבהרות על המדיניות האזורית להעברת נכסי האיזור לידי בעלי הון חיצוניים. עדיין לא מאוחר ועדיין אפשר לשנות את התוכנית. העובדה היא שישנו לפחות משק אחד בגולן – קיבוץ אלרום, שלא נכנע ללחץ הכללי ולמיטב ידיעתי שומר על זכותו לנצל בעצמו את אנרגית הרוח בשטחים החקלאיים שברשותו.
גם טענת החברה הכלכלית, כאילו היקף ההשקעות הנדרש הינו מעבר ליכולתם של הישובים, הינה זריית חול בעיניים. ייחודן של טורבינות הרוח היא שניתן להקים אותן באופן מודולרי, ובקצב שיתאים ליכולת המקומית, ממש כפי שנעשה בכל ענפי החקלאות שצמחו באופן מדורג.
ולנושא אחר באותו עניין.
במהלך ההכנות להסדרת חיבור מערכות סולאריות קטנות לרשת החשמל העליתי בפני רשות החשמל ומשרד התשתיות דרישה לכלול בתוכנית זו גם את טורבינות הרוח הקטנות. הדרישה זכתה לאוזן קשבת, ואכן לאחרונה הושלמה ההסדרה וכיום ניתן לחבר טורבינות רוח ביתיות וקהילתיות לרשת החשמל. הסדרה זו חשובה לגולן במיוחד גם בשל תנאי הרוח הטובים באיזור, וגם בשל האפשרות ליצירת מקורות הכנסה נוספים לתושבי האיזור.
והנה למרבה הפלא גם תוכנית זו אינה מצליחה להגיעה למימוש בשל חסמים בירוקרטיים וקשיים בקבלת היתרי בניה. ב"ארץ הגולן" האחרון נפרש חזון "גולן ירוק" לאורך עמודים שלמים, ואין בו ולו מילה אחת על נושא חשוב וחיוני זה. בתנאי הרוח של מרכז וצפון הגולן יכולות טורבינות רוח קהילתיות בהספק של 50 קוו"ט ליצר תורה כלכלית טובה לאין ערוך מזו של המערכות הסולאריות. טורבינות אלה יכולות לתרום לדימויו של האיזור ולמראה פניו. כך בדיוק עשו טורבינות הרוח בכרתים או טורבינות הרוח בהולנד שטבעו במקום חותם ייחודי ואטרקטיבי.
אבי זעירא
קצרין
