|
25/08/08
לסבתא רחל עליה השלום היה דוד שמש על הגג. בבוקר, לפני המקלחת, היא היתה מעמידה דלי מתחת לברז המים החמים. עד שהמים התחממו, חצי דלי התמלא במים הקרים והפושרים שזרמו בינתיים. במים שבדלי היתה משתמשת להדחת האסלה בשירותים, לרחיצת הרצפות, להדחת הכלים שהצטברו בכיור ולהשקיה של העציצים במרפסת.
"לי לא יגידו איך לחסוך מים", היתה אומרת בזעם כשצפתה בתשדירי הטלוויזיה על הכנרת המתרוקנת. "אם כולם ישתמשו במים הקרים עד שמגיעים המים החמים - אפשר לחסוך מיליון דליים בשנה. על ג'קוזי בכלל הייתי אוסרת".
סבתא רחל טעתה. עד שהמים במקלחת מתחממים, זורמים לביוב בין שניים לשישה ליטרים של מים קרים ופושרים, תלוי באיזו קומה נמצאת המקלחת. בכל הארץ אפשר לאסוף 300-400 מיליון דליים בשנה, כמות השווה לצריכה השנתית של עיר שבה 250 אלף תושבים.
לפי נתונים שפירסם לאחרונה מרכז המחקר של הכנסת, בעשור האחרון לא נעשה דבר כדי לחסוך במים במגזר הביתי-העירוני, אף שההידרדרות במשק המים היתה ידועה למקבלי ההחלטות בתחומים הרלוונטיים ולציבור כולו. שאול ארלוזורוב, יו"ר הוועדה הציבורית לבחינת ניהול משק המים, העריך כבר באמצע שנות ה-90 שפוטנציאל חיסכון המים במגזר הציבורי העירוני הוא 150 מיליון מ"ק בשנה - כ-20% מכמות המים שצורך מגזר זה.
היום כבר ברור שניסיונות ההטפה וההפחדה לא עזרו לחיסכון במשק המים. אולי מפני שהציבור היום כבר אינו אותו ציבור שאליו השתייכה סבתא רחל, שהיתה גוערת בשכנים שרחצו מכוניות בצינור ומטלפנת לעירייה על כל ברז דולף בבלוק. כדי לחסוך מים לא חייבים לאמץ את השיטות של סבתא רחל. גם מפני שהן כבר לא מתאימות לאורח החשיבה של תושבי ישראל וגם משום שהן תלויות באופן גורף מדי ברצון הטוב של האזרח.
יש שתי דרכים להביא לחיסכון במים: פגיעה בכיס או נקיטת אמצעים מינהליים. פגיעה בכיס פירושה ייקור התעריף, כמקובל בכמה ממדינות אירופה שופעות המים. במדינות אלה תעריף המים לשימוש ביתי שווה 10-15 שקל למ"ק החל מהמ"ק הראשון. התייקרות בשיעור כזה תחייב פיצוי של השכבות החלשות, באמצעות המוסד לביטוח לאומי וזרועות הרווחה האחרות. נקיטת צעדים מינהליים פירושה ניסוח תקנות וצווים שיחייבו את הציבור להתקין ברזים והתקנים חוסכי מים.
להלן כמה דוגמאות; מפעל מדגל שבקיבוץ גליל ים פיתח ברז "חכם", המנקז חזרה לדוד השמש את המים הקרים שבצנרת, כך שמיד לאחר פתיחת הברז במקלחת זורמים בו מים חמים. בהנחה שהפטנט הזה, שאמור להיכנס לשימוש מסחרי בתחילת 2009, הוא יעיל, אמין וגם יקבל את כל האישורים, יש לחייב את הקבלנים להתקין אותו בכל דירה חדשה שבה הותקן דוד שמש. את הציבור הרחב יש לחייב בהתקנת ברזים "חכמים" כאלה גם בדירות ישנות.
בחלק מהמבנים הציבוריים הותקנו בשנים האחרונות ברזים אלקטרוניים, הנפתחים ונסגרים אוטומטית על ידי קרן אלקטרו-מגנטית. שימוש בברז כזה בבית שבו מתגוררת משפחה של חמש נפשות עשוי לחסוך 10%-20% מחשבון המים שלה. בשוק קיימים גם "חסכמים", טכנולוגיה לא חדשה שהרשויות התרשלו בהחדרתה.
מכיוון שהברזים וההתקנים הללו עדיין יקרים באופן משמעותי מברזים רגילים, ראוי שהמדינה תעודד את השימוש בהם. מדובר בהוצאה תקציבית זניחה בהשוואה להשקעה בהתפלת כל המים לצריכה ביתית בישראל, לאחר שלא נוכל יותר לשאוב מהכנרת ומאגרי מי התהום יומלחו.
בנוגע להתקנת אביזרים חסכוניים, הניסיון שהצטבר בישראל חיובי דווקא. למרות הספקות שעלו בתחילת הדרך, כמעט בכל בית בישראל יש היום מכל הדחה לאסלה בעל ידית כפולה. עם זאת, ייתכן שיהיה צורך בפקחים שיבקרו מדי פעם בדירה זו או אחרת ללא הודעה מוקדמת, כדי לוודא שלא התרשלו שם בהתקנת החסכמים והברזים החכמים.
נכון, צעדים כאלה אינם הדמוקרטיה במיטבה, אבל עדיף לנקוט אותם מלהגיע למצב שבעוד שנה-שנתיים-שלוש אפשר יהיה להבחין בקרקעית הכנרת גם באזורים העמוקים של האגם.
|
|
